<h1>צידה לדרך מאמר ראשון כלל ב' פ"ב</h1>
<h2>דף טז:</h2>
מי שלבו טרוד במצוה פטור מקריאת שמע לפיכך מי שנשא אשה בתולה פטור כל זמן שלא בעל כל שלשה ימים הראשונים לפי שאין לבו גס בה משם ואילך חייב אפילו לא בעל. כל מי שפטור לקרא ורצה להחמיר על עצמו לקרא קורא והוא שתהיה דעתו פנויה ומיושבת עליו.
<h2>דף כ.</h2>
נשים ועבדים וקטנים פטורין מק"ש אבל מחנכין לקטנים לקרותה בעונתה ומברכין לפניה ולאחריה לחנכם במצות.
<h2>דף כב.</h2>
אעפ"י שעזרא ובית דינו תקנו שלא יקרא בעל קרי עד שיטבול לא פשטה תקנה זו ולא היה כח לרוב הצבור לעמוד בה לפיכך בטלוה ונהגו לקרא בתורה ולקרא ק"ש ולהתפלל לפי שאין דברי תורה מקבלים טומאה. ולא טינופת וחלאה. כי ממקום קדוש מוצאה ומובאה. והיא מקוה לטמא ולטמאה יותר מארבעים סאה. וכל דבר נגאל ומראה ובה נברא העולם וממנה תצא הוראה. כי היא פשוטה ולא מורכבת. שפתי ישנים דובבת. הרחוקים מקרבת. תעלה לצרבת. שולחת עבדים לחופש. תורת ה' תמימה משיבת נפש.
